רש"י על חולין ל״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 מאי - לגופיה הוא דאהני אבל דליטמי איהו אחריני לא או דלמא ל"ש:
2 מתני' עד שתפרכס - דאי לא מפרכס קים להו לרבנן דנטולה נשמתה קודם גמר שחיטתה כדאמרינן בגמרא:
3 אם זינקה - כדרך שהבהמות נופחות בגרונם והדם מקלח ומזנק בכח:
4 זינוק קילוח:
5 השוחט בלילה - בהמה מסוכנת שצריכה פירכוס ולא ידע אי פירכסה:
6 ולמחר השכים ומצא - כותלי בית שחיטת הצואר מלאים דם כשרה מפני שזינקה:
7 וכמדת ר"א - דמכשר לה בזינוק אמרה ר"ש:
8 אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה - צריכות פירכוס אם היא מסוכנת:
9 שפשטה ידה - בגמר שחיטתה:
10 ולא החזירה פסולה - אם היתה מסוכנת לפי שאין זה פירכוס אלא כן דרכה בשעת צאת נפשה אבל גסה לאו אורחה בהכי:
11 גמ' ממאי דשריא - ואפילו בפירכוס:
12 ומהדרינן וממאי תיסק אדעתין למיסרי - דבעי קרא למשריא:
13 לאו חיה היא - ואפילו מפרכסת ומנא לן דשריא:
14 מדאמר רחמנא נבלה לא תאכל - וסתם נבלה מסוכנת הואי קודם מיתתה:
15 מכלל - דקודם מיתה כי הוה מסוכנת שריא דאי קודם מיתה אסירא מזאת החיה לאחר מיתה מיבעיא מיתה מי שריא לה:
16 ופרכינן דלמא היינו נבלה היינו מסוכנת - וקודם מיתה משנסתכנה קרי לה נבלה ואשמועינן רחמנא דקאי עלה בלאו נמי דאי מזאת לאו הבא מכלל עשה עשה:
17 מחיים לא איקרי נבלה - והלכך למה לי לאזהורי עלה דנבלה פשיטא דאיסור מסוכנת להיכא אזיל:
18 דלמא לעולם היינו נבלה היינו מסוכנת - כלומר לעולם כדקאמר דנבלה היינו בהמה שנסתכנה ונאסרה קודם מיתה ואפ"ה איצטריך קרא דאילו מחיים איסור מסוכנת עשה בעלמא הוא ואשמועינן קרא דלאחר מיתה קאי נמי בלאו:
19 טרפה - ניקב קרום של מוח או נחתכו רגליה מחוסרת היא:
20 ואי ס"ד מסוכנת - מחמת חולי דלא מחסרא אסורה דדרשינן שאינה חיה לא תאכל:
21 מסוכנת - מחמת טרפות שחסרה היא:
22 מיבעיא - דהך טרפה נמי אינה חיה אלא מדאיצטריך למיסר טרפה ש"מ מסוכנת מחמת טרפות דמיחסרא אסורה אבל שאר מסוכנת שריא דלא דרשינן שאינה חיה לא תאכל:
23 ודלמא היינו טרפה היינו מסוכנת - ובין מחסרא ובין לא מחסרא משעה שאינה חיה טרפה קרי לה דטרפה לשון מסוכנת היא כלומר קרובה למות ואיצטריך לעבור עליה בעשה דשאינה חיה ולא תעשה דטרפה:
24 אם כן נבלה - דאוקמא לעיל דמשום לעבור עליה בלאו נמי אצטריך:
25 ל"ל השתא מחיים - כשהיא מסוכנת קרייה רחמנא טרפה וקאי עלה בלאו ועשה:
26 לאחר מיתה מיבעיא - איסורא להיכא אזל:
27 ודלמא היינו נבלה היינו טרפה היינו מסוכנת - כלומר אפילו בנבלה שמתה לאחר שנטרפה ונסתכנה מצית מוקמת לה ואפ"ה איצטריך ולמיקם עלה לאחר מיתה בשני לאוין לאו דנבלה ולאו דטרפה ועשה דחיה אכול:
28 ואמר מר - בזבחים בפרק חטאת העוף זבחים דף ע.:
29 למאי הלכתא - כלומר האי ואכל לא תאכלוהו לא צריך דהא כתיב ויקרא ג כל חלב וכל דם לא תאכלו ומשום דנתנבלה או נטרפה מי אזיל ליה איסור חלב ולמאי אצטריך אלא התורה אמרה דחייב משום שני לאוין משום לאו דחלב ומשום לאו דטרפה דלא תימא אין איסור חל על איסור:
30 אי ס"ד טרפה היינו מסוכנת לכתוב רחמנא חלב נבלה יעשה לכל מלאכה - לאשמועינן דלא מטמא חלב משום נבלה ולשתוק מאזהרת אכילתו ובחלב טרפה מסוכנת לחודא לכתוב לא תאכלוהו לאשמועינן דחייל איסור מסוכנת אאיסור חלב ואנא ידענא דכ"ש דכי מייתא אתי נמי איסור נבלה וחייל עליה:
31 ומה מחיים - דאיסור מסוכנת אינו אלא מחמת קירוב מיתה ואתי וחייל אאיסור חלב נבלה גופה מיבעיא:
32 אלא - מדאיצטריך לאשמועינן בנבלה דאיסור נבלה חייל אאיסור חלב:
33 מכלל דמסוכנת לאו טרפה מיקרי - ואצטריך לאשמעינן בהך נבלה דאתיא מכח מסוכנת ולא אתיא מכח טרפה שלא נטרפה קודם לכן דתיחול אאיסור חלב. ומק"ו דטרפה דאמרינן ומה מחיים כו' לא מצינן למילף גבי נבלה דאיסור נבלה חייל אאיסור חלב דטעמא דטרפה לאו משום קירוב מיתה הוא אלא משום חסרון כדמצרכינן לתרווייהו בזבחים בפרק חטאת העוף זבחים דף ע.:
34 כגון שעשאה גיסטרא - והיא עדיין מפרכסת דאמר בפ"ק לעיל חולין דף כא. עשאה גיסטרא נבלה דזו לא נסתכנה קודם נבלותה ואיצטריך לאשמועינן דתיחול איסור נבלה אאיסור חלב:
35 עשאה גיסטרא - חתכה לשנים לרחבה:
36 א"כ - דמסוכנת אסירא:
37 לימא קרא חלב נבלה וטרפה וגו' - ולאשמועינן דאתי איסור נבלה וטריפה וחייל אאיסור חלב ל"ל למכתב וחלב טרפה למידרשיה אייתר ולמימר דטרפה הוא דקאמינא לך דהיא וחלבה אסורים וכדמזהרנא לך דחייל איסור טרפה אחלב אלמא שני איסורים יש בה אבל יש לך אחרת שהיא קרובה למיתה כזו ואין בה אלא איסור חלב לבדו:
38 שחלבה חלוק מבשרה - שאיסור חלב נוהג בה משנולדה ותו לית בה איסורא אחרינא:
39 הנה נפשי לא מטומאה - יחזקאל קאמר ליה להקב"ה לפי שהיה אומר לו קח לך חטים ושעורים וגו' ועוגת שעורים תאכלנה והיא בגללי צואת האדם תעוגינה לעיניהם:
40 מקרה יום ומקרה לילה לא כתיב בקרא ולא גרסינן ליה:
41 לידי טומאה - קרי:
42 כוס כוס - שחוט שחוט שלא תמות לפי שמסוכנת היא נבלה ממש ליכא למימר דא"כ מאי רבותיה:
43 שהורה בה חכם - שנולד בה ספק והוצרך לשאול לחכם להתירו:
44 מתנותיה - הזרוע והלחיים והקבה ואע"פ שהוא היה כהן ובלא הרמה יכול לאוכלה:
45 שריא - מסוכנת:
46 היינו רבותיה - דאע"ג דשריא כיון דמאיסה לא אכלתיה:
47 אפילו אוכלת בקעיות - שיש לה כח בשיניה דכיון דאינה עומדת מסוכנת היא:
48 רמי בר יחזקאל - לא פליג אדרב יהודה אלא לטפויי אתא וכן רב חנינא:
49 בסורא מתני הכי - כדאמר דרב חנינא הוסיף אדרב יהודה אפילו אוכלת בקעיות ובפומבדיתא מתני דרב יהודה גופיה סיים בה הכי: